אין לה אפילו תואר ראשון אבל היא גרפה כבר שלושה תארי ד"ר כבוד. היא הקימה את המכללה החרדית הראשונה שהפכה לסיפור הצלחה ומאמינה שגם לתלמידי חכמים ונשותיהם מגיע להתפרנס בכבוד. אבל, במקביל לכל זה, היא גם בתו של הגר"ע יוסף. ראיון מיוחד עם הרבנית עדינה בר שלום

אם יש נושא שמסוגל להוציא את הרבנית עדינה בר שלום משלוותה, זוהי האפלייה העדתית בסמינרים. כששואלים אותה על הנושא הזה היא מאבדת את הנינוחות שלה ובקושי מצליחה לשלוט בכעסה. "זה כואב לי" היא אומרת בגילוי לב "זו התנשאות שלא במקומה ועוול שלא במקומו. אבא שלי אמר לי פעם משהו חכם: תפתחי סמינר שאשכנזיות יתחננו ללמוד בו. וזה מה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו- זו רק שאלה של תקציב. הבת שלי מאוד סבלה מהקיפוח העדתי בסמינר, למרות הייחוס שלה עשו לה בעיות. אבא שלי, בתקופה שהיה הרב הראשי לישראל היה צריך להתחנן בשביל שיקבלו בנות של רבנים לסמינרים. איפה אנחנו חיים? מי אמר שיוצאי אשכנז יותר טובים מיוצאי ספרד? בושה אני פשוט מתביישת בשם מי שצריך להתבייש".

ועד שיושגו התקציבים להקמת סמינר ספרדי ייחודי שיעורר את קנאת כולן, הגשימה בינתיים הרבנית בר שלום חלום אחד שלה והקימה את המכללה החרדית ירושלים, המכללה הראשונה בישראל שסללה את הדרך של המגזר החרדי לאקדמיה.

היוזמה נולדה לפני כשלוש עשרה שנה מתוך מחשבה שגם נשים חרדיות, ובהמשך גם גברים מסוגלים ללמוד תארים ולהרוויח את לחמם בכבוד. "היתה לי מחשבה טהורה: לשמור על עולם התורה על ידי זה שגם אנחנו הנשים נלמד ונקבל מספיק כסף על מנת שהגברים יוכלו להמשיך ללמוד".

לאחר דיונים והתייעצויות ובברכת בעלה ואביה, נוסדה המכללה שמנסה לגשר בין האקדמיה לבין ההלכה. "הרבנים מעמיקים ובודקים את תכני הלימודים. אם יש שיעור אקדמי שתכניו אינם לרוחנו אבל צריך ללמוד אותם כדי להיות מקצועיים, יש קבוצה של רבנים ואבי בראשם שנותנים מענה. למשל אם מדברים על האבולוציה במדעים, יש רב שמסביר מהי אבולוציה על פי דעת תורה, אנחנו מסבירים לתלמידים שזו תיאוריה שאנשים קבעו אותה ואת התורה שלנו קיבלנו מבורא עולם".

כמי שמתגוררת בשכונת רמת אביב בתל אביב ("לא באתי מבית עשיר, אני תורמת כל חיי לחברה"), הרבנית בר שלום מעידה על עצמה שהיא חיה בשני עולמות: "אני גאה במה שהחרדים עושים ואוהבת חלק ממה שהחילונים עושים. הם הקימו מדינה שאנחנו יכולים לשבת בה וללמוד תורה אי אפשר להתכחש לזה. חשבתי לעצמי, איך משלבים את שני הדברים? מה עושים כדי שחרדים ירגישו בנח לבוא וללמוד באקדמיה בלי להרגיש זה לא מתאים להם?. איך אפשר לבקש מאוניברסיטה לשנות את העולם האקדמי שקדוש בעיניה?. ראיתי את כל זה והרגשתי אני חייבת לעשות משהו ולא אוכל לסלוח לעצמי אם לא אעשה".

לרבנית בר שלום אין תואר אקדמי, למרות שזכתה לתואר דוקטור כבוד מלפחות שלושה מוסדות אקדמיים בישראל ועוד היד נטויה. "לא היה לי זמן ללמוד. עבדתי קשה כשנתתי לבעלי ללמוד תורה" היא מספרת, "תפרתי ותפרתי ובגיל עשרים כבר היה לי סלון לשמלות כלה. עבדתי שם עד שהקמתי את המכללה".

השנים הראשונות לא היו קלות והרבנית בר שלום היתה צריכה לדאוג בעצמה כמעט לכל צרכי הסטודנטיות של המחזור הראשון. "הייתי הבייביסיטר של הילדים שלהן, המזכירה והמנהלת. עוד לא יכולתי לקחת כוח אדם מקצועי ולשלם משכורות. אף אחד לא האמין שזה יצליח".

היום לומדים במכללה 1,270 סטודנטים, שליש מהם גברים. ולדברי הרבנית ל- 94% מהבוגרים יש עבודה במקצוע אותו למדו. כיום מלמדים שם 13 חוגים, 4 מהם לתואר שני: עבודה סוציאלית, מדעי המעבדה הרפואית, קלינאות תקשורת, מדעי החברה, חינוך וניהול, לוגיסטיקה וכלכלה, תקשורת ומדעי המדינה, תואר שני בייעוץ חינוכי, פסיכולוגיה- כאשר כל התארים של המכללה הם תארים מאוניברסיטת בן גוריון או ממכללה הדסה.

הרבנית בר שלום (68) רואה את העשייה האקדמית כתפקיד חייה ולא מתכוונת לפרוש ממנה בקרוב "עד שלא נהייה מכללה שנושאת את עצמה ומעניקה תארים שמוכרים לתואר שני, עד שכל החוגים שאדם חרדי ירצה ללמוד יהיו זמינים בפניו- אני לא סיימתי תפקידי. אני שמה לעצמי מטרה ואני אשיג אותה. יש בי כוח התמדה ונחישות בלי שום פשרה ואמשיך ככה בעזרת השם".

הרבנית היא אם לשלושה ונשואה לדיין הרב עזרא בר שלום, אבל אי אפשר לסיים ראיון איתה מבלי להתייחס להיותה הבת של הגר"ע יוסף. "זו המון אחריות וגם זכות ענקית" היא מודה, "אני כל הזמן מתחת לזכוכית מגדלת ואני גם מבקרת את עצמי, שואלת ביני לביני אם זה בסדר שאני כבתו עושה את מה שאני עושה. אני כל הזמן במודעות לכל אמירה. גם כלפי שמיים. אם הייתי נולדת במקום אחר, אני לא יודעת אם הייתי חושבת על הדברים האלה".